על סדנת העיצוב הקרמי
החומר הקרמי הוא מבין החומרים העתיקים בשימוש האדם לייצור כלים. קיימות מסורות רבות
בתרבויות שונות ברחבי העולם של עיצוב כלים, אך גם של צלמיות ופסלים. לצד שימור של מסורות אלו, ההתפתחות הטכנולוגית הכניסה את החומר הקרמי בשל ייחודיותו, אל עולמות חדשים כגון: תעשיות החלל והרכב. בארץ העיצוב בחומר הקרמי עבר תהפוכות, החל מימי בראשית של בצלאל, בם ראו בנושא זה מקור עיסוק ופרנסה לעולי העלייה הראשונה והשנייה וכן חיבור למרחב המזרח תיכוני ועד לימנו, בהם ישנם סדנאות קרמיקה לקדרות עכשווית ואמנים שונים בתחום המציגים במוזאונים ובגלריות.
סדנת העיצוב הקרמי במרכז, הושפעה מתהליכים אלו ויצרה סדנה בה מרחב לביטוי אישי בפיסול ועיצוב מוצרים שונים מהחומר הקרמי, לצד עבודה יצרנית תעשייתי של כלים המאפשרת עבודה עצמאית גם למשתקמים עם מגבלות פיזיות וקוגניטיביות קשות.
לחומר הקרמי ייחודיות בעולם השיקום בכלל ולבעלי פגיעות מוחיות בפרט, מחד היותו חומר פלסטי, מאפשר עבודה ספונטנית ולממש את עולם הדמיון של המשתקם ומאידך על מנת לקבל מוצר בר קיימא, יש לפעול על פי מערכת של כללים וחוקים טכנולוגיים שיאפשרו למוצר לעמוד בשריפה בתנור.
הפער בין שני אלו, הוא אותו הפער המתקיים בחייו של כל אדם, אך הינו, לעיתים קרובות, קיצוני וגדול יותר אצל בעלי פגיעות מוחיות. במקום בו מוצר נסדק או נשבר בתהליכי השרפה, נוצר דיון חדש, על המשך הטיפול במוצר, האם לנסות לתקן ולהחזירו למצבו הקודם, האם ליצור ממנו דבר מה חדש, האם ניתן ללמוד ממנו כיצד ליצור מוצר חדש באופן מיטיב יותר, האם הוא בעל ערך גם כשהוא פגום. זהו דיון ערכי חשוב, באופן עקיף, על מהות העבודה השיקומית.