סוכרת היא אחת המגפות השקטות של העולם המודרני, ושיעור החולים בה עולה בהתמדה. כך, למשל, מאז תחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, שיעור החולים המבוגרים בסוכרת בעולם הכפיל את עצמו. כיום יש כ-600 אלף חולי סוכרת בישראל, ועוד כ-900 אלף המאובחנים כטרום סוכרתיים. מבחינת אחוזי התחלואה, הנתונים בישראל דומים לאלה שבאירופה ובארה"ב. אך המצב שונה כשמבודדים את הגליל: תושבי הגליל נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה לחלות במחלת הסוכרת ולסבול מסיבוכיה.

תחלואת הסוכרת הגבוהה בגליל נובעת מגורמים סביבתיים ומאורח חיים. ידוע כי 80% מתוצאי הבריאות של אדם הם תוצאה של הגורמים החברתיים המשפיעים על בריאותו וקשורים למקום שבו האדם נולד, גדל, עובד ומזדקן. לאוכלוסיות הגליל, החיות בפריפריה גיאוגרפית וחברתית, חסרה המודעות לגורמי המחלה, לחשיבות הטיפול במחלה לאחר גילויה ולחשיבות שבמניעת סיבוכים. לאלה יש להוסיף היעדר של תשתיות קהילתיות המונע עריכת שינוי באורחות החיים.

ספֵרת הגליל לחקר הסוכרת ע״ש ראסל ברי הוקמה כדי להעמיק את הידע המדעי בהתייחס לקשר שבין חוסר הוגנות ובין מדדי בריאות. יישום המודל החדשני שפיתחה ד״ר שפיצר בספֵרת הסוכרת מאפשר פיתוח ובחינה של אקוסיסטם ייחודי שבו חברו יחד אקדמיה, רשויות מקומיות, ארגוני קהילה, קופות חולים ובתי חולים באזור הגליל לצמצום חוסר ההוגנות. המיזם מטמיע מודל עירוני-קהילתי היוצר תשתית חדשנית לבריאות בקהילה. זאת, במטרה לצמצם ב-50% את מספר הטרום סוכרתיים ההופכים לסוכרתיים, ולהקטין משמעותית את מספר חולי הסוכרת הלא מאוזנים.