בשנות החמישים של המאה העשרים טען אלדוס האקסלי שכל הדתות מכוונות לאמת נצחית אחת. טענת "אוניברסליזם דתי" זו זכתה לביקורת חריפה מצד חוקר הדתות ,איש אוקספורד, רוברט זהנר. זהנר טען כי דתות העולם מתחלקים למעשה לשני "דגמים" נבדלים: הדגם הנבואי, שמוצאו ביהדות ובמרכזו הציות לדבר האל, והדגם המיסטי, שמוצאו בדתות הודו, ובמרכזו השאיפה להשגת נצחיות הנפש. לטענת זהנר לא ייתכן דיאלוג בין דגמים אלו, ובעצם ישנם "שני עמים נבחרים", ההודים והיהודים, שמציעים דרכים שונות לחיים דתיים. אלא שהיהדות מפתחת במהלך התפתחותה ההסטורית אופן מורכב ודינמי של ממדים נבואיים לצד אלו המיסטיים, וכך למשל, נתפס הנביא היהודי בימי הביניים כאדם המשלב סגולות של נבואה ומיסטיקה גם יחד. וכן בדתות הודו מופיע אידאל האהבה והכניעה לאלוהות (בהקטי). על כן נפתח הפתח לדיאלוג רב ממדי בין היהדות לדתות ההודיות והמזרחיות, לצד הדיאלוג המתקיים בינה לבין שאר הדתות האברהמיות.
מטרתו מרכזית של הפורום לחקר הדתות בבר אילן היא לקדם דיאלוג בין-דתי שבמרכזו היהדות על בסיס מחקר השוואתי ובינתחומי של האמונה והפרקטיקה הדתית.