המחקר בוחן את הסובייקטיביות הפוליטית של נשים שאינן הטרוסקסואליות במרחבים פריפריאליים וכפריים בישראל, במטרה לגבש אפיסטמולוגיה קווירית שאינה נשענת רק על ההבנה האורבנית של מיניות להט"ב (לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים).

בעשורים האחרונים, הסוגיה של סובייקטיביות להט"בית והביטויים המרחביים שלה הפכה לנושא מרכזי במחקרי מיניות במגוון תחומים. מחקר זה שואף להרחיב את הידע הקיים ולהציע פרספקטיבה עדכנית, מורכבת ומרובדת על הביטויים החברתיים-מרחביים של סובייקטיביות פוליטית בקרב נשים שאינן הטרוסקסואליות. האפיסטמולוגיה של המרחב העירוני קשורה באופן עמוק לשיחים של זכויות אדם, רב-תרבותיות וקפיטליזם, ומכוננת את המרכזיות המתמשכת של העיר בזהות ובתרבות הלהט"בית. לעומת זאת, מיניות כפרית נותרת מודרת – הן במציאות היומיומית והן בדיון האקדמי. המיקוד במחקר הגיאוגרפי של מיניות לרוב מעדיף את העיר, תוך הזנחת חוויות החיים והזהויות המתפתחות במרחבים כפריים ופריפריאליים. המחקר מתמקד בפריפריה בישראל במטרה לאתגר את המרכזיות של העיר, ולבחון לעומק את חייהן, תרבותן, ויחסיהן של נשים יהודיות שאינן הטרוסקסואליות עם הקהילה הלהט"בית העירונית (הממשית והמדומיינת) ועם המדינה.

המחקר נערך במרחבים פרבריים, בעיירות פיתוח ובאזורים כפריים, וחשף ידע חשוב על חוויותיהן של נשים החיות במקומות אלו, ובמיוחד בכל הנוגע לנוכחות המרכזית של להט"בופוביה בחיי היום-יום שלהן.

ממד תיאורטי נוסף שנבחן הוא הומונורמטיביות, כלומר, אימוץ נורמות הטרונורמטיביות בתוך השיחים והפרקטיקות של הקהילה הלהט"בית עצמה. בפועל, המשמעות היא שרק קבוצות מסוימות בקהילה זוכות ליהנות מפירות המאבקים לזכויות – בעיקר זוגות מונוגמיים מהמעמד הבינוני-גבוה, גברים (לרוב לבנים) בריאים הנתפסים כ"אזרחים למופת", וכן כאלה שמגלמים את התדמית הפופולרית אודות אורח החיים הגאה (כמו מסיבות, סקס מזדמן, סמים ותיירות להט"בית). שני דפוסים אלו, השאובים מהקשר עירוני, הם נוקשים ומדירים, ובעיקר מקשים על להט"בים החיים מחוץ לערים למצוא מקום במסגרת זו.

המחקר מציע קריאה ממוקמת, רגישה וניואנסית של הפוליטיקה של ההומונורמטיביות בישראל בפריפריה. מבלי לקבוע שכל ביטויי ההומונורמטיביות הם בהכרח שליליים או בעייתיים, הוא מציע נקודת מבט ביקורתית המאפשרת להבין את מורכבותה של הסובייקטיביות ההומונורמטיבית, בין אם היא מתקיימת בגלוי ובין אם בסמוי.

המחקר מבוסס על ראיונות עומק איכותניים שנערכו בין השנים 2020–2022. הניתוח מתמקד בחוויותיהן של נשים לסביות וביסקסואליות, סיסג'נדריות וטרנסג'נדריות, ובוחן את הסובייקטיביות הפוליטית שלהן, תוך ניסיון לפענח את הקשר בין גיאוגרפיה של מיניות לבין ליברליזם, כפי שזה בא לידי ביטוי בתצורות שונות של הומונורמטיביות.

פרסומים

Hartal, G. (2024). Resilient queer subjects: Lesbian, bisexual, and transgender women on the Israeli periphery. Geoforum, 156, 104134

Hartal, G., & Levi Herz, R. (2024). Resilience and Vulnerability: Lesbian, Bisexual and Transgender Women Managing LGBTphobia in Rural Israel. Feminist Criminology, 19(4), 355-371

Hartal, G., & Krauz, S. (2024). Homonormativity in Peripheral Spaces: LBT Women's Processes of Becoming Political Subjects. Tijdschrift voor economische en sociale geografie, 115(4), 505-517

בר-צדק, י'., והרטל, ג'. (2024). להט"בופוביה ליברלית בקיבוצים בישראל 2020. בתוך ס'. פוגל-ביז'וי ו־ע'. קמה (עורכות), מבעד לארון השקוף: דיוקן של להט"ב בקיבוץ (עמ' 339–372). למדא עיון – הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה.

Hartal, G., & Tzedek, Y. B. (2023). Liberal LGBTphobia in rural spaces: Israeli lesbian and bisexual women's relationality. Journal of Rural Studies, 102, 103096

Hartal, G., & Geiger, S. (2024). Oriented sexual subjectivity: lesbian, bisexual and transgender women’s sexual subjectivity in Israeli rural space and periphery. Gender, Place & Culture, 31(4), 464-481