הסופרים הגדולים של המאה התשע עשרה ניסו, בדיוק כמוני, לתאר את העולם שסביבם בפנורמה רחבה. השאפתנות שלהם השאירה אחריה ספרות תיעודית עשירה, אבל היא הייתה יותר מאשר רק מראה של תקופתה. הספרות במאה התשע עשרה הייתה כוח פועל: רומנים, כתבי עת ודפוס זול לימדו את קוראיהם כיצד להתנהג, למה לשאוף וכיצד עשויים חיים להיראות. מחקרי בוחן מי יכול היה לקרוא ומה עמד לרשותו, וכיצד קשרו הקריאה והאוריינות בין השכלה, מעמד ותרבות הנעורים — וכיצד לימדה הספרות אנשים לשאוף אל מעבר לגבולות שאליהם נולדו.