ברחבי אירופה, האמינו במאה התשע עשרה כי מי שבידיו הנוער, בידיו העתיד. בתמיכת הקרן הלאומית למדע, אשאל בארבע השנים הקרובות (2026-2039) שואל כיצד הפכו הצעירים לשחקנים פוליטיים, ומה סיפרו הם עצמם, בספרות שקראו וכתבו, על כוחם ועל אכזבתם.
על הפרויקט
מ״איטליה הצעירה״ של ג׳וזפה מציני ועד ״בוסניה הצעירה״ של גברילו פרינציפ, מאגודות הסטודנטים הגרמניות ועד תנועות הצופים, ארגוני נוער היו אחד המאפיינים הבולטים של הפוליטיקה האירופית המודרנית. ההיסטוריוגרפיה הרבה שעסקה בהם נטתה לראות בהם מבשרים של הרדיקליזציה שהובילה אל תנועות הנוער הטוטליטריות של המאה העשרים, ובראשן ״הנוער ההיטלראי״. אך רוב המחקר עוסק בתנועה אחת בכל פעם, ולעתים קרובות כפרק בתולדות מפלגת הבוגרים. תמונה כוללת עדיין חסרה.
הפרויקט מציע לכתוב אותה. הוא עוקב אחר עלייתם של ארגוני נוער בין שלהי העידן הנפוליאוני לראשית המאה העשרים, אחר שגרתם ואחר דעיכתם, ובוחן כיצד נעשו התנועות השונות דומות זו לזו בפרקטיקות היומיום שלהן, ובראשן החינוך הגופני והספורט, וכיצד למדו מדינות לתמוך בהן, לנטרל אותן או לעשות בהן מונופול.
הקשר הספרותי־פוליטי
הרעיון המארגן של המחקר הוא ההקבלה בין ההיסטוריה הפוליטית של הנוער להיסטוריה הספרותית שלו. הסופר פרנץ שפינה העיר ביובש שאגודות ההתעמלות הלאומיות הצ'כיות עברו ״מרומנטיקה לריאליזם״ אחרי 1882. הפרויקט טוען שזו אינה הערה בלבד אלא תבנית מבנית: נעורים פוליטיים ונעורים ספרותיים נעו בכפיפה אחת.
דוגמאות לכך רבות. ה״אודה לנעורים״ של אדם מיצקביץ' נולדה באגודה ספרותית של סטודנטים בווילנה. מהפכת 1848 בהונגריה נולדה בבית קפה בבודפשט. ״וינה הצעירה״ נסוגה אל ״הגן״ הפנימי של המודרניזם אחרי שהתאכזבה מהפוליטיקה. גיבורי ספרות רבים היו מורים ורופאים צעירים שיצאו ״אל העם״, אך לצדם צמח ז'אנר שאני מכנה ״ספרות האכזבה״, שבו האידיאליסט נכשל ולעתים אף נוטל את חייו. הצעירים עצמם לא היו קוראים פסיביים. הם כתבו, תרגמו, ביקרו, ערכו עיתונים וניהלו חוגי קריאה.
שתי מטרות
- סינתזה של ההיסטוריה המוסדית והפוליטית של תנועות הנוער באירופה המודרנית: הסבר לאופן שבו הנוער התגבש כזהות פוליטית, כיצד זהות זו הופנתה לתנועות, מדוע התנועות הללו דמו זו לזו, וכיצד נהגו בהן מדינות במאה העשרים.
- תרומה להיסטוריה החברתית של הספרות: שחזור של עולם הקריאה, הכתיבה וההוצאה לאור של צעירים, "מלמטה", כולל תנועות שמרניות ותנועות שנחשבו כפופות לבוגרים, שהוזנחו עד כה.
הפרויקט שם דגש על מרכז, מזרח ודרום אירופה, ובכך מערער על ההיסטוריה האירופית המתמקדת באנגליה, בצרפת ובגרמניה, ומבקש לתרום להפיכת ההיסטוריה של אירופה לאירו־אסיינית.
שיטת המחקר
- ספרות מוסדית: שימוש מושכל בהיסטוריות שכתבו אנשי התנועות עצמם, ובהיסטוריות "רשמיות" שנכתבו במזרח אירופה הסוציאליסטית.
- עיתונים ופרקי עת של תנועות נוער: מקור מרכזי לספרות מקורית, לתרגומים, לביקורת ולדיונים. הם מאפשרים גם לגלות תנועות שלא הותירו ארכיון.
- כלים דיגיטליים: זיהוי טקסט (OCR) וניתוח באמצעות NVivo, ובכלל זה מידול נושאים וניתוח סנטימנט, כדי לשלב קריאה מקרוב עם קריאה מרחוק ולבנות "קאנון" ספרותי כפי שהיה נראה בעיני הנוער המאורגן.
- מחקר ארכיוני בספריות ובארכיונים ברחבי אירופה, מלונדון ופריז ועד וינה, בודפשט ומדריד, ובירושלים.
- רב־לשוניות: המחקר נשען על עבודה במקורות בעשרות שפות אירופיות ומזרח־תיכוניות.
סטודנטים ושיתוף פעולה
הפרויקט פועל באוניברסיטת בר־אילן ומעסיק עוזרי מחקר שיתמקדו בתנועות נוער יהודיות ובמקורות בעברית, בין היתר בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים. כך ייחקרו גם התנועות היהודיות בהקשר האירופי והאירו־אסייתי הרחב שלהן.