אנו נוטים לסמוך על בעל המספרים — הכלכלן, הסטטיסטיקאי, מדען המחשב — שיורה לנו כיצד לנהל מדינות וחברות, אך סמכות מסוג זה חדשה יחסית. אני חוקר כיצד זכו צורות ידע חדשות, ובראשן הידע המדעי והכמותי, באמון ובסמכות: כיצד נעשו הספירה, המדידה והתחזית ללשון שבה שולטות מדינות ושבה מתווכחים בני אדם על משמעותה של קִדמה. במחקרי הנוכחי אני בוחן שאלות אלה בחברות מוסלמיות באירואסיה — כיצד רפורמטורים, מורים וממשלות אימצו, או דחו, את ההבטחה שלפיה מספרים ומומחיות טכנית הם הדרך אל עתיד טוב יותר, מסוף המאה התשע־עשרה ועד ימינו.
