בעידן הדיגיטלי, פגיעות מיניות חורגות מעבר למרחב הפיזי ומתרחשות גם בסביבות וירטואליות. התפתחות הטכנולוגיה, ובפרט פלטפורמות כמו המטאוורס (Metaverse) משנה את אופני האינטראקציה האנושית ומעלה סוגיות חדשות הנוגעות לאלימות מינית במרחבים מקוונים. בעוד שבעבר ההתמקדות הייתה בהטרדות מיניות ברשתות חברתיות, כיום אנו עדים להתרחבות התופעה גם למרחבים מדומים, שבהם חוויות וירטואליות נתפסות לעיתים קרובות כמוחשיות לכל דבר.[1]

מחקרים מצביעים על כך שהתנהגויות מזיקות בסביבות וירטואליות, כמו הטרדה מינית ואף "אונס וירטואלי", מעוררות תגובות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות הדומות לאלו שנגרמות בעולם הפיזי. ככל שהמטאוורס הופך להיות מקום מפגש משמעותי לחוויות חברתיות, מקצועיות ותרבותיות, כך עולה הצורך בהבנת ההשלכות של פגיעות מיניות המתרחשות בו, הן מבחינת השפעתן על הקורבנות והן מבחינת הדרכים להתמודד איתן במסגרת החוק והאתיקה החברתית  .[2]

אם כן, מהן הדרכים שבהן ניתן למסגר ולהתמודד עם פגיעות אלו, בהתחשב בכך שההגדרות המשפטיות המסורתיות של תקיפה מינית מתבססות בעיקר על מגע פיזי?  על מנת להתאים את עצמנו כחברה למציאות הנוכחיות יש צורך בהתאמת המערכת המשפטית והפסיכולוגית למציאות הדיגיטלית על מנת להבטיח הגנה אפקטיבית על קורבנות ולמנוע פגיעות עתידיות.

אונס קבוצתי במטאוורס (Metaverse)  

המטאוורס מציג שלב חדש של שילוב בין מציאות פיזית ודיגיטלית לסביבה אחידה וסוחפת. פלטפורמה זו שפותחה על ידי מטא (הבעלים של פייסבוק), מבוססת על  חידושים של מציאות מדומה (VR)  ומציאות רבודה (AR). המטאוורס מוגדר כ"יקום פוסט-ריאליטי" אשר מציע מרחב מתמשך ומרובה משתמשים בו אנשים יכולים לתקשר ולעסוק בפעילויות שונות, כגון חינוך, עסקים, עבודה  ובידור[3].

אלימות מינית במטאוורס יכולה לנוע בין הטרדה להתעללות חמורה כמו אונס וירטואלי, כאשר תקריות מדווחות יותר ויותר ככל שהמרחבים הללו גדלים במידת הפופולריות שלהם.[4]בניגוד לפלטפורמות מקוונות מסורתיות, האופי הסוחף של מטאוורס מחזק את ההשקעה הרגשית והפסיכולוגית של המשתמשים באווטרים שלהם ומגביר את ההשפעה של חוויות מזיקות. מחקרים מצביעים על כך שהתנהגות אלימה בסביבות וירטואליות מעוררת תגובות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות דומות לאלו שנחוו בעולם האמיתי, דבר המדגיש את ההשפעות העמוקות של אלימות במרחב המרובד.

בנוסף, עדויות מראות שיעורים גבוהים של הטרדה מינית בעולם הגיימינג ומציאות מדומה. נשים חוות הטרדות מיניות במרחבים אלו באופן מובהק יותר מאשר גברים, עם נתון מדאיג של פי 11 יותר הערות מיניות מטרידות מצד גברים. גורמים כמו דבקות בנורמות פטריאכליות, אמונות סקסיסטיות מחוץ למרחב המקוון וחשיפה ממושכת לסביבות וירטואליות עוינות מחמירים את הדפוסים הללו מצידם של הפוגעים[5]. יחד, ממצאים אלה ממחישים כיצד מטאוורס לא רק משקפת אלא גם מעצימה את הדינמיקה של אלימות מינית בעולם האמיתי, ומחייבת התערבויות ממוקדות כדי להגן על המשתמשים תוך התייחסות להשפעות מרחיקות הלכת על הקורבנות.

המשטרה הבריטית חקרה את המקרה הראשון מסוגו של אונס קבוצתי במטאוורס, שבו אווטאר של ילדה מתחת לגיל 16 הותקף במשחק מציאות מדומה. על פי הדיווחים הילדה חוותה את האירוע תוך כדי חבישת קסדת מציאות מדומה, כאשר אווטארים של מספר גברים תקפו אותה ווירטואלית. אף על פי שלא נגרם לה נזק פיזי, גורמים במשטרה הדגישו כי היא עלולה הייתה לחוות טראומה רגשית ופסיכולוגית דומה לזו של נפגעת תקיפה מינית בעולם האמיתי. עם זאת, בשל ההגדרות המשפטיות שהיו קיימות בבריטניה, לפיהן תקיפה מינית חייבת מגע פיזי ללא הסכמה, עלו ספקות בנוגע ליכולת להעמיד לדין את המעורבים.

המקרה עורר דיון נרחב על הצורך בהכרה בעבירות מין וירטואליות וביכולתה של מערכת המשפט להסתגל למציאות החדשה של המטאוורס. מזכיר הפנים הבריטי, ג'יימס קלברלי, הגן על החקירה, בטענה שהסביבה הווירטואלית הייתה כה מציאותית עד שההשפעה הפסיכולוגית על הקורבן הייתה ממשית. כמו כן, עלה חשש כי תוקפים במרחב הווירטואלי עלולים לבצע עבירות חמורות גם בעולם הפיזי. ראש המועצה הארצית להגנת הילד וחקירות עבירות מין הדגיש כי המטאוורס היווה "שער כניסה" לטורפים פדופיליים, וקרא להתפתחות שיטות אכיפה מותאמות לצד חקיקה שתגן על משתמשים צעירים. המקרה הציף גם שאלות לגבי אחריותן של חברות טכנולוגיה, כמו מטא, ליצירת סביבה בטוחה יותר במרחב הדיגיטלי.[6]

האם פגיעה מינית במרחב וירטואלי היא אכן פגיעה וכיצד מתייחס לכך עולם המשפט?

המטאוורס הוא עולם חזותי המשקף את השילוב בין העולם הפיזי לעולם הדיגיטלי. לפיכך, ההגדרה והענישה של תקיפה מינית וירטואלית במטאוורס דורשות התייחסות לאתגרים הייחודיים של מרחב זה. דיונים פילוסופיים ומשפטיים אלו עולים באופן נרחב סביב פשיעה במרחבים וירטואליים. מחד, חוקרים טוענים כי במטאוורס שום דבר אינו "אמיתי" וכי המשתמשים יכולים להתנתק בכדי להימנע מחוויות לא נעימות, בעוד שאחרים טוענים כי לפגיעות וירטואליות עלולות להיות השלכות פסיכולוגיות כגון מצוקה וטראומה נוכח טשטוש הגבולות בין המרחב הפיזי לווירטואלי, ולגרום לנזק ממשי במישורים נפשיים, חברתיים וכלכליים.[7]

רגולציה של אונס וירטואלי על פי חוקי העולם הפיזי מציבה מספר אתגרים מורכבים ומעוררת סוגיות משפטיות מהותיות.

1. אשמה וכוונה-עבירות המוגדרות בחוקי העולם האמיתי כוללות שני מרכיבים עיקריים: המעשה הפיזי של העבירה והמצב הנפשי או כוונת ביצוע העבירה. על מנת להוכיח אשמה, נדרש להראות את שני המרכיבים הללו, וכפי שמקובל גם במקרה של אונס, דרושה פעולה פיזית. [8]
2. סוגיית ההסכמה- העמימות והמורכבות שקיימת גם במרחב הפיזי סביב נושא ההסכמה מורכבת אולי אף יורת במרחב הוירטואלי. דקויות בתקשורת ובכוונות עלולות להשתנות או להיעלם בתרגום הדיגיטלי, והאנונימיות במרחבים אלו יחד עם הטשטוש בין השחקן לדמות (האווטר), משפיעים באופן משמעותי על האופן שבו נתפסת ונקבעת ההסכמה במרחבים הווירטואליים .
3. תפיסת הקורבן את ההטרדה- משתמשים רבים החווים הטרדה בסביבה וירטואלית אינם מודעים למה שמתרחש או אינם מחשיבים זאת כהטרדה, מאחר שלא היה מגע פיזי[9]. לפיכך, המעשים אינם נתפסים באופן אחיד כבלתי הולמים, ובכך עשויים לתרום למקרי אלימות מינית נוספים.
4. פשיעה חוצת גבולות גיאוגרפיים- טבעה של פלטפורמת המטאוורס מטשטשת את הגבולות הגיאוגרפיים, מה שמקשה לקבוע את מקור הסמכות השיפוטית של אירוע מסוים כאשר המשתמשים נמצאים במדינות שונות.

חוקרים טוענים שיש לעדכן את המערכת המשפטית הקיימת על מנת להתאימה להתפתחויות הטכנולוגיות. בנוסף יש צורך בהקמת מסגרת משפטית בינלאומית שתתרום לשיתוף פעולה גלובלי ותקל על חקירות של פשעים במטאוורס. [10] הם קוראים לניהול דיונים מעמיקים בנושא הקמת “מערכת דיני עונשין למטאוורס”, שתאפשר לעדכן ולהתאים את החקיקה להתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות על מנת להגן על הקורבנות ולהתמודד עם האתגרים הייחודיים שמציבה פלטפורמת מטאוורס.

בהיבט החברתי, נמצא כי קיימת נטייה להמעיט בערכן של תקיפות דיגיטליות, שכן לעיתים הן נתפסות כפגיעות "לא אמיתיות" או כ"משחק".[11] גישה זו מובילה להיעדר תמיכה מספקת לנפגעים ולחוסר מודעות בקרב הציבור הרחב על ההשלכות האפשריות של תקיפות מסוג זה. יתרה מכך, מנגנוני הפיקוח של חברות הטכנולוגיה אינם מספקים הגנה מספקת על המשתמשים, והם לרוב מגיבים באיחור למקרים חמורים של אלימות דיגיטלית. הדרישה כלפי חברות הטכנולוגיה שייקחו אחריות ויכניסו כלים ומנגנוני הגנה בתוך הפלטפורמה , תבוא רק מלחץ וביקורת ציבורית.

מקורות:

[1] Henry, N., & Powell, A. (2018). Technology-Facilitated Sexual Violence: A Literature Review of Empirical Research. Trauma, Violence, & Abuse, 19(2), 195-208

[2] Chawki, M., Basu, S., & Choi, K. S. (2024). Redefining Boundaries in the Metaverse: Navigating the Challenges of Virtual Harm and User Safety. Laws, 13(3), 33.

[3] Mystakidis, S. (2022). Metaverse. Encyclopedia, 2(1), 486-497.

[4] Chawki, M., Basu, S., & Choi, K. S. (2024). Redefining Boundaries in the Metaverse: Navigating the Challenges of Virtual Harm and User Safety. Laws, 13(3), 33.

[5] Porta, C. M., Frerich, E. A., Hoffman, S., Bauer, S., Jain, V. M., & Bradley, C. (2024). Sexual violence in virtual reality: a scoping review. Journal of Forensic Nursing, 20(1), 66-77.‏

[6] https://www.dailymail.co.uk/news/article-12917329/Police-launch-investigation-kind-virtual-rape-metaverse.html

[7] Powell, A., & Henry, N. (2019). Technology-facilitated sexual violence victimization: Results from an online survey of Australian adults. Journal of interpersonal violence, 34(17), 3637-3665.‏

[8] Horne, C. (2022). Regulating rape within the virtual world. Lincoln Mem'l UL Rev., 10, 159.‏

[9] Molano, J.C. & Grillo, M. (2023). Metaverse and virtual reality: Is it possible to be sexually harassed in a nonphysical space? In: Hassan, R. & Patel, K. (2023). Digital Media & Pandemic: Experiences & Ameliorations. The International Institute of Knowledge Management (TIIKM).

[10] Qin, H. X., Wang, Y., & Hui, P. (2025). Identity, crimes, and law enforcement in the metaverse. Humanities and Social Sciences Communications, 12(1), 1-15.

[11] https://www.isoc.org.il/sts-data/onlineharassments2021