בשנים האחרונות חלה עלייה בעניין בנוגע לז'אנרים מסוג פשעים אמיתיים ורוצחים סדרתיים, כאשר אלו הפכו למוקד משמעותי בתרבות המודרנית,[1] בין היתר בזכות סדרות דוקו-פשע, פודקאסטים ופלטפורמות מדיה אחרות, אשר מתמקדות בסיפוריהם של פושעים ככלל ורוצחים סדרתיים בפרט. רוצחים סדרתיים מוצגים לרוב כבעלי אופי כריזמטי, אינטליגנטיים ובעלי אישיות מסקרנת, כאשר הם נתפסים כיום לא רק כפושעים אכזריים, אלא כדמויות המרתקות את הקהל.[2]  אחד ההסברים לעליית הפופולריות של 'הרוצח הסדרתי' במדיה מבוסס על שני יסודות עיקריים. ראשית, הרצון להבין את הלא מובן, כלומר הצופים מרותקים למדיה, בניסיון להבין כיצד אנשים מסוגלים לבצע מעשי זוועה. שנית, הפחד מעורר גם תחושת משיכה, שכן, ישנו מתח בין הסקרנות לגבי הרוצח הסדרתי לבין הרתיעה ממנו, דבר המוביל קהל רחב לאובססיה כלפי אותו פושע.[3] בשנים האחרונות התפתחו קהילות שלמות שעוסקות בפיענוח פשעים. מפודקסטים ועד קהילות מקוונות, נראה כי המדיה החדשים מאפשרים ליותר ויותר שחקנים להיכנס לתפקיד 'הבלשים' ולשנות את השיח והפרקטיקה של פיענוח פשיעה. במובן הרחב, המדיה מעצבת מחדש את תפיסת הציבור לגבי תפקוד מערכת המשפט, הרוצחים הסדרתיים וקורבנותיהם.[4]

השפעת המדיה החדשים על פענוח פשעים והתהוותם של "בלשי רשת"

פודקאסטים המתמקדים בפשיעה החלו לצבור  פופולרית בשנת 2014, חידושם היה בכך שהם מציעים  גישה מעמיקה ומרתקת, אשר משלבת את המאזינים ומערבת אותם לעיתים בחקירות באופן ישיר. אחד החידושים באותם פודקאסטים היה בכך  שנתנו קול לקורבנות ולמשפחותיהם בייחוד כאשר אלו לא זכו לחשיפה בתקשורת.[5] הפופולריות של פודקאסטים אלו הובילה אנשים ליצור דפי מדיה חברתית המוקדשים לפשעים הנידונים. סביב אותם עמודים החלו להתהוות קהילות מלוכדות שביחד דנות, חוקרות את הפשעים, משתפות במידע ובתיאוריות ביחס למקרה.[6] קהילות אלו, חוקרות לבדן את מקרי הפשע, במקום רשויות אכיפת החוק, ממנפות את תפקודו של האינטרנט ומנסות לשנות את המבנה החברתי המקובל ולקחת על עצמן את התפקיד של גופי האכיפה.[7] כך למשל בסדרת הנטפליקס "אל תתעסקו עם החתולים: המצוד אחר הרוצח מהאינטרנט" (Don’t F**k with cats), גולשי המדיה החברתית הפכו לחלק פעיל מהחקירה והוביל למעצרו בפועל של הרוצח לוקה מגנוטה. אותם אנשים פרטיים, ללא הכשרה פורמלית, אשר לוקחים חלק פעיל בחקירות פשעים אמיתיים דרך המדיה החברתית מכונים "בלשי רשת". בלשי רשת הם אותם אנשים הלוקחים חלק בקהילה מקוונת, שמטרתה לפענח פשעים, מתוך רצון להתגבש יחד למטרה משותפת ולהביא לשינוי חברתי. חוקרים רבים הציגו כיצד קהילות אינטרנטיות אשר מטרתן היא פיענוח פשעים, יכולות להשפיע על חקירות פליליות, לזהות פושעים ואף להביא ללכידתם.

אחת הביקורות על אותם פודקאסטים מסוג פשע אמיתי, הוא בכך שהם מייצרים תופעה של מסחור הכאב. באופן דומה, גם סרטי הדוקו-פשע לעיתים קרובות נותנים עדיפות לסנסציה על פני כנות, כאחת מאסטרטגיות השיווק, על מנת למשוך קהל. מסחור בכאב מוביל לא פעם להשלכות מעבר לעולם המקוון ומתבטא בתוצאות שעשויות לפגוע בקורבנות ובני משפחותיהם.[9] כך, המדיה הופכת את הקורבנות למוצר שמיועד לצריכה רגשית, על ידי עיצוב נרטיבים של קורבנות שיתאימו לדרישות ההפקה ויגבירו את אחוזי הרייטינג, על מנת למשוך את קהל הצופים להזדהות עם סבלם.[10] שכן, הקורבן המושלם הוא לא רק זה שמעורר חמלה, אלא גם מי שיכול למכור את הסיפור שלו לקהל הרחב.[11]  בנוסף

ז'אנר הפשע האמיתי עשוי להוביל לפגיעה נוספת בקורבנות ולרומנטיזציה על פושעים וזאת בשל האופי הכריזמטי שבו מוצג הפושע. רוצחים סדרתיים מוצגים לרוב כדמויות מושכות, פגיעות ומורכבות, על ידי התמקדות בילדותם הקשה, בטראומות שעברו ובגורמים סביבתיים שעשויים להסביר התנהגות זו. דרך זו עשויה להוביל לרומנטיזציה של פושעים, הזדהות עם הפושע ופיתוח רגשות חיוביים כלפיו.[12] מתוך מגוון הפלטפורמות, נראה כי נטפליקס הפכה לשחקן המרכזי ביותר בהפצת סדרות פשע אמיתי ואף הצליחה לאתגר את התפיסות המסורתיות של הז'אנר. אחת הסדרות הנצפות והבולטות שיצרה עסקה ברוצח לוק מגנוטה וב"בלשי הרשת" שהובילו לתפיסתו. סדרה זו מבטאת גם את תפקידה של הקהילה המקוונות בפיענוח פשעים וכיצד הרשת מאפשרת את התהוותן של קהילות כאלה ואת הקשר המעוות שנוצר בין 'קהילת הבלשים' לבין הרוצח.

הסדרה "אל תתעסקו עם החתולים: המצוד אחר הרוצח מהאינטרנט" כסממן של התקופה

בשנת 2019 עלתה לנטפליקס סדרת הדוקו פשע: "אל תתעסקו עם החתולים: המצוד אחר הרוצח מהאינטרנט" העוסקת בסיפורו של לוקה מגנוטה, תוך תיעוד המצוד של חוקרים חובבים ברשת אחר פענוח זהותו ולכידתו. בשנת 2010, אדם אנונימי העלה סרטונים קשים לצפייה לרשת, המתעדים התעללות בעיקר בחתולים, והריגתם. בעלייתו של הסרטון הראשון לרשת, אחת מהנשים שנחשפו לסרטון, יצרה פרופיל בדוי והקימה קבוצת פייסבוק, אשר במרוצת הזמן, הפכה לקהילה מגובשת, עם גולשים בעלי חוש צדק וחיבה לבעלי חיים, שמטרתה לגלות יחד את זהותו של האיש אשר העלה את הסרטונים. קהילה זו החלה במחקר ובניתוח של הפרטים בסרטון כמו שקעים, קופסאות סיגריות, רעשי הרקע ועוד, במטרה לאתר את האדם ואת מיקומו. לאחר חקירה ממושכת הצליחו בלשי הרשת לחשוף את זהותו של אזרח מקנדה, לוקה מגנוטה. מגנוטה שנהנה מתשומת הלב והסקרנות כלפיו, שיתף פעולה עם קבוצת "בלשי הרשת" וסיפק להם מדי תקופה סרטונים חדשים אשר ניכרת בהם הסלמה עם הזמן. הסלמה זו הייתה אחד החששות המרכזיים שעלו בקרב בלשי הרשת ובאה לידי ביטוי בהעלאת סרטונים מצד מגנוטה אשר מראים אותו רוצח אדם סיני בשם ג'ון לין.

הסדרה מציגה כיצד נבנתה סביבו קהילה של "בלשי רשת" שבסופו של דבר הובילו לתפיסתו של לוקה מגנוטה. מגנוטה אשר העלה סרטונים קשים לצפייה לרשת בהם הוא נצפה מתעלל בבעלי חיים, הצליח למשוך תשומת לב רבה והדליק נורות אזהרה בוהקות בעבור מספר רב של אנשים מודאגים. דאגתם התבררה כמוצדקת ואכן הוא בשלב מאוחר יותר של הסדרה רצח את ג'ון לין. בזכות פעילותם של "בלשי הרשת" ובשילוב רשויות החוק, נתפס לוקה מגנוטה בגרמניה.

ניתן לראות בסדרה גם את הרומנטיזציה שנעשית לרוצח.  הסדרה מתארת את סיפור ילדותו הקשה של לוקה מגנוטה ואת ההתעללות ההורית שממנה סבל. דבר זה עלול לצייר אותו כדמות "טראגית" ולטשטש בעבור הצופה את היותו פושע קר ומחושב. הסדרה מציגה מספר פעמים את האובססיה של מגנוטה לתהילה, שכן, היא מעניקה למגנוטה, חשיפה, מיתוג ואף הופכת אותו לאייקון תרבותי, במקום להציג את מגנוטה כרוצח אכזרי.

נטפליקס כשופטת וכמעצבת נראטיב

סדרת הדוקו של נטפליקס עוקבת אחר המרדף של "בלשי הרשת" בעקבות הרוצח לוקה מגנוטה, ומציגה כאילו הם שהובילו ללכידתו באמצעות חשיפת מידע שאפילו המשטרה פספסה. אך בפועל למשטרה היה חלק בכך והם שביצעו את מעצרו.[13]

בנוסף, המדיה לעיתים קרובות ממסחרת את סיפוריהם של הקורבנות ומשתמשת בסיפורם הכואב על מנת למשוך את קהל הצופים.[14] אפשר לראות כי בסדרה 'אל תתעסקו עם החתולים' בהחלט יש שימוש בסיפור כואב של ג'ון לין, הסטודנט שנרצח על ידי לוקה מגנוטה. יחד עם זאת דמותו של הרוצח לוקה מגנוטה היא שעומדת בלב הסדרה ללא כל התייחסות לסיפורו של ג'ון לין, הקורבן שנרצח. כמו בסדרות דוקו רבות, הקורבנות הופכים לרקע בלבד ואילו הפוקוס עובר לרוצח ולסיפור ה"צייד" שלו.[15]

לסיכום, ניתן לראות כיצד המדיה מצד אחד מאפשרת לייצר קהילות מקוונות, לסייע לרשויות החוק בתפיסה וזיהוי של חשודים ולקחת חלק פעיל בחקירה. מצד שני, המדיה גם עשויה להשפיע ולעצב את רגשות הצופים בנוגע לאותם פושעים, ולפתח אמפתיה לרוצחים סדרתיים. שכן, הבחירה של יוצרי הסדרה להציג רוצחים סדרתיים כדמויות מושכות, פגיעות ומורכבות, עם טראומות רבות וילדות מורכבת, עשויה לעורר רגשות חיוביים כלפי אותו רוצח סדרתי. בנוסף היא מהללת ומעניקה לו פרסום ותהילה, מציגה אותו ככריזמטי ומושך. יש בכך טשטוש מוסרי ואף סכנה בעידוד חקיינים או מי שמחפשים פרסום לבצע מעשים דומים. בנוסף  הפניית האמפתיה לרוצח הסדרתי ולא לקורבנות, מטשטשת את המחיר והכאב שבמעשים הללו ועשויה לפגוע בקורבנות ומשפחותיהם שנאלצים לראות את אהדת הצופים מופנית כלפי מי שפגע בהם.

[1] Lonergan, M. D. (2022). Real scary/scary real: Consuming simulated and authentic horrors in the digital era. Horror Studies, 13(1), 63-75.‏

[2] Mellins, M., & Moore, S. (Eds.). (2021). Critiquing Violent Crime in the Media. Springer.

[3] Grixti, J. (2006). Symbiotic transformations: youth, global media and indigenous culture in Malta. Media, Culture & Society, 28(1), 105-122

[4] Mellins, M., & Moore, S. (Eds.). (2021). Critiquing Violent Crime in the Media. Springer.

[5] Sherrill, L. A. (2022). The “Serial effect” and the true crime podcast ecosystem. Journalism Practice, 16(7), 1473-1494.‏

[6] Childs, A., Robertson, A., & Fuller, J. (2020). A commentary on the potential impact of online communities and crime-related media on the criminal justice system:‘do you know more?… join the investigation’. Current Issues in Criminal Justice, 32(1), 111-123.‏

[7] Witmer, S., & Dowling, D. O. (2024). True Crime Podcasting as Participatory Journalism: A Digital Ethnography of Collaborative Case Solving. Journalism and Media, 5(4), 1702-1722.

[8] Compton, A. T. (2024). From Serial to Subreddit: An Analysis of Modern True Crime and Web Sleuths.‏

[9] Compton, A. T. (2024). From Serial to Subreddit: An Analysis of Modern True Crime and Web Sleuths.‏

[10] Mellins, M., & Moore, S. (Eds.). (2021). Critiquing Violent Crime in the Media. Springer.

[11] Green, S. (2011). Crime, victimisation and vulnerability from. In S. Walklate (Ed.), Handbook of victims and victimology (pp. 91–117). Routledge.

[13] Mellins, M., & Moore, S. (Eds.). (2021). Critiquing Violent Crime in the Media. Springer.

[13] Green, S. (2011). Crime, victimisation and vulnerability from. In S. Walklate (Ed.), Handbook of victims and victimology (pp. 91–117). Routledge.

[14] Presdee, M. (2000). Cultural criminology and the carnival of crime. Routledge.‏

[15] Mellins, M., & Moore, S. (Eds.). (2021). Critiquing Violent Crime in the Media. Springer.