הרגולציה על השוק התמקדה באופן מסורתי בחובות גילוי – אך ראיות מצטברות מטילות ספק ביעילותן של חובות אלה. גם היעילות של "הינדים" (nudges) עומדת בסימן שאלה, במיוחד כאשר ספקים פועלים לנטרל את השפעותיהם. כתוצאה מכך, יש עניין הולך וגובר ברגולציה מחייבת של תוכן חוזים. מחקרים קודמים בחנו את דעת הקהל בנוגע להינדים, אך לא בנוגע לכללים קוגנטים.

אנו בוחנים כיצד הניסוח של כללים קוגנטים עשוי להשפיע על מידת הרצייות שלהם בעיני הציבור, תוך התמקדות בבחירות: (1) בין ניסוח שלילי לניסוח חיובי; ו-(2) בין קביעת כללים מהותיים בלבד לבין פיקוח גם על נוסח החוזה. בנוסף, אנו בוחנים את עמדות הציבור כלפי כללים קוגנטים באופן כללי.

אנו מדווחים על תוצאות של ארבעה מחקרים שבוצעו על מדגם מייצג של 968 מבוגרים מארצות הברית ו-795 משתתפים מתוך קבוצת "מאסטרים" ב-MTurk. בניגוד להשערתנו, מצאנו שהנבדקים נטו לשפוט כללים העוסקים בניסוח החוזה כיותר רצויים בהשוואה לכללים מהותיים בלבד, וכללים חיוביים כיותר רצויים מכללים שליליים. כמו כן, ישנה תמיכה חזקה בכללים קוגנטים התומכים בלקוח, גם בקרב שמרנים. ממצאים אלו עשויים להצדיק את הרחבת השימוש בכללים קוגנטים ויישומם בצורה יעילה יותר. הם גם מרמזים כי המיעוט היחסי של כללים קוגנטים במשפט האמריקאי אינו נובע מהתנגדות הציבור להם, אלא מסיבות אחרות.

פורסם ב-Law & Social Inquiry. המאמר המלא זמין ב-SSRN.