החוק לעיתים קרובות קובע כללים קוגנטים, אשר מאפשרים לצדדים לסטות מהם לטובת אחד הצדדים אך לא לטובת השני. דוגמאות לכך כוללות ביטול פיצויים מוסכמים גבוהים במיוחד ואי-אכיפה של סעיפי אי-תחרות דרקוניים בחוזי עבודה. במקרים כאלה, החוק עשוי להחליף את התנייה הפסולה בהסדר מתון; בהסדר עונשי שמעניק יתרון משמעותי לצד המוגן; או בהסדר נסבל מינימלית, השומר על הסעיף המקורי עד כמה שניתן.

המאמר בוחן מחדש את הבחירה בין החלופות השונות. בהתבסס על ניתוח תיאורטי וסדרה של מחקרים אמפיריים חדשים, נטען במאמר כי השימוש ב"הסדרים נסבלים" צריך להיות מוגבל יחסית. המאמר מראה שאנשים מוצאים הסדרים חלופיים מתונים כאטרקטיביים יותר בהשוואה לחלופות האחרות. בנוסף, אנו מדגישים שני אפקטים תמריציים שנזנחו עד כה בהקשר של הסדרים חלופיים (בנוסף להשפעתם על ניסוח חוזים). ראשית, הסדר חלופי משפיע במידה רבה על נטיית הלקוחות לערער על תנאים בלתי סבירים בחוזה כאשר מתעוררת מחלוקת. שנית, כאשר פסילת תנאי בלתי סביר נתונה לשיקול דעת, ההסדר החלופי עשוי להשפיע על נטיית מקבלי ההחלטות לפסול תניות בלתי סבירות מלכתחילה.

המאמר פורסם ב-Law & Social Inquiry, והוא זמין ב-SSRN