הנמקת פסקי דין היא מאפיין מרכזי בקבלת החלטות שיפוטיות. עם זאת, החלטות שיפוטיות רבות אינן מלוות בהנמקות מפורטות - או בהנמקות בכלל. הנמקה שיפוטית משרתת מטרות שונות, כולל הגבלת שיקול הדעת של השופטים. עצם ההתחייבות לכתוב הנמקה והאחריותיות הנלווית למתן הנמקה כתובה צפויות לעודד חשיבה מעמיקה יותר ועמידה קפדנית יותר בכללים המשפטיים. מספר מחקרים קודמים חקרו את ההשפעה של ההנמקה השיפוטית על מועדות השופטים להטיות קוגניטיביות ואחרות. אולם, טרם בוצע מחקר שבדק את השפעת ההנמקה על הנטייה לסטות מכללים משפטיים פורמליים במקרים שבהם קיים מתח משמעותי בין הכללים המשפטיים לבין תחושת הצדק במקרה הספציפי ("מקרים קשים").

מאמר זה מדווח על ארבעה ניסויים מקוריים, שנרשמו מראש, שנועדו לבחון סוגיה חשובה זו. הניסויים בחנו גם (1) את מידת ההשפעה של תקדים שבו בית המשפט סטה מהכלל הפורמלי במקרה "קשה" על פסיקה במקרה "קל" (שבו אין מתח כזה) - ואת האפקט של ההנמקה שיפוטית על השפעה זו; (2) את מידת ההשפעה של תקדים שבו בית המשפט פעל לפי הכלל הפורמלי במקרה קל על פסיקה במקרה קשה - ואת האפקט של ההנמקה השיפוטית על השפעה זו. המאמר דן בהשלכות המדיניות של הממצאים ובכיוונים למחקר עתידי.

המאמר עתיד להתפרסם ב-Journal of Empirical Legal Studies. המאמר המלא זמין ב-SSRN