העיסוק שלי בתאולוגיה מוסלמית התאפשר הודות להכשרה הפילולוגית היסודית שקיבלתי ממורי בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. למדתי אצל מורים דגולים, כמה מהם זכו בפרס ישראל למזרחנות ובלשנות. אציין את פרופ' יהושע בלאו ז"ל, פרופ' משה פיאנטה ז"ל, פרופ' שמואל מורה ז"ל, פרופ' חוה לצרוס־יפה ז"ל ויבדל"א פרופ' יוחנן פרידמן, פרופ' שרה סטרומזה, פרופ' אלה לנדאו־טסרון, פרופ' חגי בן-שמאי, פרופ' איתן קולברג, פרופ' יצחק חסון, פרופ' סיימון הופקינס ופרופ' מנחם מילסון.

את דרכי האקדמית סללתי באמצעות לימוד מעמיק של כתביהם של התאולוג המסורתי אבן תימייה (נפטר ב־ 1328) ותלמידו, אבן קים אלג'וזייה (1350). למלומדים אלה התוודעתי בשיעוריהם של מורי במחלקה לערבית באוניברסיטת בר־אילן, פרופ' מיכאל וינטר ז"ל ויבדל"א פרופ' בנימין אברהמוב. את המחקר העצמאי שלי הרחבתי לתאולוגים מסורתיים נוספים כמו אחמד בן חנבל (855), אבו יעלא (1066) ואבן אל־ג'וזי (1201). התאולוגיה המסורתית היא זרם למדני שצמח מתוך העיסוק בספרות החדית'. חדית' – בערבית: "סיפור", ואל־חדית' אל־נבוי (الحديث النبويّ) הם הסיפורים המתעדים את הנביא מחמד, את תולדות חייו ואת אישיותו ומשמרים את משנתו בקשת רחבה של נושאים. המחקרים שלי מבוססים על קריאה צמודה בטקסט של החדית' ועל חשיפת הרשתות החברתיות שדרכן עבר החדית' מהמאה השביעית ואילך, בשילוב תאוריות מתורת הסיפור (narratology) וחקר מחוות הגוף ושפת גוף (gesture studies).

מחקריי תורגמו לערבית, והעולם המוסלמי מגלה בהם עניין רב ומצטט אותם רבות. בין היתר, מצטטים את מחקריי חוקרים מתורכיה, איראן, אינדונזיה, מצרים, ערב הסעודית ועוד. כלל האצבע שלי הוא לכתוב רק על מה שמעניין אותי, וכך אני ממליצה גם לסטודנטים ולסטודנטיות שלי. ייתכן שזו גם הסיבה שהמחקרים שלי יוצאים מגבולות האקדמיה ומגיעים לציבור משכיל רחב, ואני רואה בכך חשיבות רבה. ספרי Anthropomorphism in Islam. The Challenge of Traditionalism (700–1350) ראה אור ב־2018 ב־Edinburgh University Press. הספר עוסק ברעיון הגשמת האל באסלאם ובדרכי ההתמודדות של תאולוגים מסורתיים עם רעיון מורכב ובעייתי זה. בשנת 2023 יצא הספר לאור בערבית בכותרת التشبيه في تاريخ الأسلام בהוצאה הנחשבת בעולם הערבי, "דאר אל־רואפד", שמקום מושבה בביירות, לבנון. את תרגום הספר יזם ד"ר עמרו בסיוני ממצרים. זהו, לכל הדעות, הישג חשוב. מעטים החוקרים מישראל שיכולים להתגאות שספר פרי עטם תורגם לערבית.