המאמר בוחן את האופן בו טבעו של הידע הסודי אשר מוגן על ידי החוק, משפיע על עמדות עובדים ביחס לשימוש בסודות מסחריים בעת מעבר בין חברות. בחינה זאת מבוססת בשלב ראשון על בחינה של הדין הנוהג, של שיקולי יעילות ושל שיקולי מוסר ביחס לרלוונטיות של מוחשיות המידע וזהות יוצרו של המידע להגדרה של מידע כסוד מסחרי. בשלב שני נערכה בחינה אקספרימנטלית המשווה שני תרחישים היפותטיים שחולקו לתת קבוצות רנדומאליות של מדגם של עובדי הי-טק: 1. מקרה בו העובד עצמו מפתח את הידע המסווג; 2. מקרה בו העובד מוריד את המידע המסווג אל מחשבו האישי לקבוצת ביקורת בה העובד למד את הידע הסודי מן המעביד והידע שמור בראשו. ההשוואה בין קבוצת הנבדקים שקיבלו את התרחיש הראשון לבין קבוצת הביקורת מאפשרת את בחינתה של חשיבות זהותו של יוצר הסוד, ואילו ההשוואה בין קבוצת הנבדקים לקבוצת הביקורת, שקיבלו את התרחיש השני מאפשרת את בחינתה של חשיבות מוחשיות המידע. המסקנה העיקרית הנלמדת מן המחקר היא שהעובדים מייחסים חשיבות רבה באופן משמעותי למוחשיות הידע מאשר לזהותו של יוצר הידע ביחס לרוב המשתנים שנמדדו. עם זאת, השאלה האם העובד יצר את הידע או למד אותו מן המעביד השפיעה על תחושת האשם המוסרי הכרוך בנטילתם של סודות מסחריים. המאמר מסתיים בבחינה של התרומה האפשרית של מחקרים אמפיריים לשיקולי יעילות ומוסר בקביעת הדין הרצוי.

קישור.