​
הדירקטוריון נחשב לאחד האורגנים החשובים בחברה, אולי החשוב שבהם. מכאן נודעת החשיבות בדבר תפקודו התקין, בדגש על ביצוע שתי המשימות העיקריות עליהן הוא אמון – קביעת המדיניות והאסטרטגיה של החברה; ופיקוח על הטמעתן וביצוען על ידי ההנהלה הביצועית של החברה.

הציפייה הבסיסית מדירקטור המכהן בדירקטוריון החברה היא להתריע על התנהלות קלוקלת של החברה. הוא יכול לעשות זאת באמצעות ניסיון להשפיע על קבלת ההחלטות בדירקטוריון והצבעה נגד מהלך שעולה להצבעה. בלית ברירה, הוא עשוי לשקול להתפטר מהדירקטוריון. בנקודה זו מתעוררת מאליה השאלה – מה דין ההתפטרות מהדירקטוריון, והאם היא מחסנת את הדירקטור המתפטר מנשיאה באחריות בגין הפרת חובות הנאמנות המוטלות עליו. 

דיני החברות של המדינות המתקדמות בארצות הברית, בדגש על דלוואר, כמעט ולא דנו בסוגיה. סוגיה זו גם לא נדונה בדין הישראלי, ודאי שלא באופן ממצה. חריגים לכך הם שני פסקי הדין שניתנו בשנת 2013 על ידי בית המשפט הצ'אנסרי בדלוואר בעניין Fuqi ו- Puda Coal שלמרבה בפלא, דווקא יצרו אי ודאות ביחס למשמעות המשפטית של התפטרות מהדירקטוריון. קריאה של פסקי הדין מלמדת שלא רק שהתפטרות לא מחסנת את הדירקטור המתפטר מאחריות, אלא שהיא אף חושפת אותו לאחריות משום שהוא עלול להיתפס כמי ש"נוטש את הספינה" ומותיר אותה לניהול של הגורמים שמתנהלים בצורה לקויה. פסקי הדין הללו עלולים לייצר אפקט מצנן בקרב דירקטורים ששוקלים להתפטר. 

עוד קודם לכן, נראה שבשל סיבות משמעותיות עוד יותר דירקטורים נרתעים מלהתפטר, ודאי שלא להתפטר באופן "רועש", תחת מחאה. התפטרות שכזו יכולה "לסמן" את הדירקטור המתפטר כגורם ש"עושה בעיות" (trouble maker) ולהקשות עליו לקבל הצעות לכהן בדירקטוריונים של חברות אחרות שמעוניינות ב"שקט תעשייתי". בנוסף, קשרים חברתיים בין הדירקטורים – בינם לבין עצמם – עשויים להקשות על דירקטור להתפטר, ביודעו כי התפטרות עשויה לחשוף את חבריו לדירקטוריון לביקורת. לבסוף, לפחות בחלק מהחברות, דירקטורים מתוגמלים באמצעות חבילת תגמול שכוללת רכיבים שמבוססים על ביצועי מניות החברות. מכאן החשש של דירקטור ששוקל להתפטר תחת מחאה, לפיו התפטרות שכזו תפגע במחיר המניה, ובהתאמה, בחבילת התגמול שלו. לא רק הדירקטורים צפויים להיתקל בקשיים שימנעו מהם מלהתפטר תחת מחאה, אלא גם החברות צפויות לעשות כל מאמץ כדי למנוע התפטרויות רועשות שתפגענה במחירי המניות ובמוניטין שלהן.

נוסף על החששות המתוארים שמונעים מדירקטורים להתפטר תחת מחאה, האסדרה של רשות ניירות ערך האמריקאית, ה- Securities & Exchange Commission, מותירה מרחב גדול של שיקול דעת באשר לגילוי הנסיבות שעמדו בבסיס ההחלטה של הדירקטור לסיים את תפקידו. הדבר מקל על הימנעות של דירקטורים וחברות לפרסם את הנסיבות המדויקות שהובילו לסיום הכהונה של הדירקטור. 

בהתחשב ב"כוחות" המתוארים הפועלים על הדירקטורים המכהנים בחברות הציבוריות, המאמר The Sound of Silence in Corporate Director Resignations בחן את הפרסומים בדבר סיום הכהונה של הדירקטורים המכהנים בחברות הציבוריות האמריקאיות הכלולות במדד S&P 500, שעליהם דיווחו החברות בשנים 2016 – 2024. זאת, באמצעות בחינה ידנית של 3,825 דיווחים מיידים שפרסמו החברות בדבר סיום הכהונה של הדירקטורים. הבחינה העלתה שרק ב- 4 מקרים דווח על כך שבבסיס סיום הכהונה ניצבה מחלוקת בין הדירקטור לבין החברה, כך שמדובר בהתפטרות רועשת. מקרים אלה מהווים שיעור נמוך מאוד של 0.1% מהמקרים שנבדקו ובכל מקרה, אותם מקרים עליהם דיווחו החברות באמצעות דוחות מיידים, סוקרו עוד קודם לכן על ידי התקשורת הכלכלית. כלומר, לאותם 4 דיווחים "רועשים" ממידע לא הייתה תרומה שמוצאת ביטוי בהעברת מידע לשוק ולמשקיעים. 
מעבר לממצא בדבר השיעור המזערי של ההתפטרויות הרועשות והשיעור המוחץ של ההתפטרויות השקטות, במסגרת המחקר איתרנו גם מקרי בוחן שבהם ראינו בבירור שההתפטרות של הדירקטור נבעה ממחלוקת מהותית עם החברה, כמו המקרה של סיום הכהונה של Peter Thiel בחברת Meta. בכל זאת, באותם המקרים, החברה פרסמה דיווח "שקט" בנוגע לסיום הכהונה של הדירקטור.

מתוך הכרה בחשיבות העצומה של פרסום הנסיבות שעמדו בבסיס התפטרויות של דירקטורים, והתרומה שלו לצמצום המידע הא-סימטרי בין החברה ונושאי המשרה שלה לבין בעלי המניות המשקיעים בחברה והכרה בפוטנציאל של התפטרות רועשת לרסן את החברה ואת נושאי המשרה שלה ולקדם ממשל תאגידי ראוי וטוב, המאמר מציע מספר דרכים לשיפור המצב הקיים.

ראשית, אנו מציעים להרחיב את האכיפה של רשות ניירות ערך ביחס לעמידה של חברות בחובות הגילוי המוטלות עליהן בהתאם לחוקי ניירות ערך והאסדרה החלה מכוחם. שנית, אנו מציעים לחדד, במסגרת האסדרה של רשות ניירות ערך, את הנסיבות והפרטים החייבים בגילוי במקרים של התפטרות של דירקטורים. שלישית, אנו קוראים לבתי המשפט להבהיר את הדין הקיים בנוגע לעמידה של דירקטורים בחובות הנאמנות בהן הם חייבים, בנסיבות של התפטרות מכהונה בדירקטוריון. הדבר חשוב ודאי לאור אי הבהירות הקיימת כיום בדיני החברות. בתוך כך, מוצע להבהיר באילו נסיבות ובאילו דרכים יוכל דירקטור להתפטר תחת מחאה מבלי שיהיה חשוף לטענות בדבר הפרת חובות הנאמנות החלות עליו. לבסוף, כדי לצמצם את הסיכון לשימוש לרעה במנגנון ההתפטרות, אנו מציעים לאפשר לחברות, במקרים שבהם הוכח חוסר תום לב מצד הדירקטור המתפטר תחת מחאה, להגיש נגדו תביעה בעילה מתאימה, כגון לשון הרע.
פרופ' אסף אקשטיין חבר סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. זיו גרנוב הוא סטודנט לתואר ראשון בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. 

מראי מקום:

Granov, Ziv and Eckstein, Asaf, (2024). The Sound of Silence in Corporate Director Resignations. Washington and Lee Law Review, Volume 82(1) (Forthcoming 2024)., Available at SSRN: http://dx.doi.org/10.2139/ssrn.4924939
Rich ex rel. Fuqi Int'l, Inc. v. Chong, 66 A.3d 963 (2013)
Puda Coal Stockholders’ Litigation, C.A. No. 6476-CS (Del. Ch. Feb. 6, 2013)

​