האם קיים קשר התפתחותי סמוי בין תורת החסידות והתיאוריה הפסיכואנליטית? ״פסאנליזה מיסטית״ מציגה ובוחן את ההשערה שהפסיכואנליזה ינקה, פיתחה והעשירה את הרעיונות היסוד של תורת הסוד היהודית כפי שבאו לידי ביטוי בחסידות, תוך נטרול והסוואה של המרכיבים המיסטיים.

״הספר פסיכואנליזה מיסטית״ מציע את הרעיון ״הלא־מודע המטפיזי״ כמושג תשתית אשר מרחיב ומותח את עיקרון היסוד הפסיכואנליטי אל הממד המטפיזי. בדומה למנגנון הלא־מודע הפסיכואנליטי, אשר עוסק בפרשנות של תכנים רגשיים ודחפיים ובמינון החשיפה כלפיהם, "הלא־מודע המטפיזי" עוסק בפרשנות של החיבור האנושי־אלוהי ובמינון החשיפה כלפיו, האחד מארגן את התנהלותנו הנפשית. והשני מדריך את חיינו הרוחניים, ברבדים אומרים לנו.

החזון המניע את הספר הוא הרחבת היסודות להשבתה של המיסטיקה אל תפיסת הלא־מודע הפסיכואנליטי, ממנו הודרה. חזון זה כולל נדבך בהשקפה החברתית- תרבותית אשר תופסת תאוצה שכר טרחה , החלת רעיונות החסידות על כל מרקם תחומי החיים מהחלה לצמוח, תוך שילוב של היבטים חברתיים, נפשיים ורוחניים תפיסה אחת של האדם ושל לכוך. העולם. הרחבת המשמעויות של מושג הלא־מודע אל התחום המטפיזי, עשויה להשפיע גם על גבולות הגזרה של המתודה טיפול הפסיכואנליטית. ״פסיכואנליזה מיסטית״ מציע אפשרות לפרש היבטים רוחניים לא־מודעים מנקודת מבט קלינית, ומתוך כך לאבחן ולהבחין בהתאם גם בין הזיה ואינטואיציה, פנטזיה וא, שיגעון ושפיות, חולי ובריאות.

קרא עוד >>>