רבי דב בֶּר ממזריטש מכונה "המגיד ממזריטש" (נולד בסביבות שנת ת"ע, 1710, נפטר: י"ט בכסלו תקל"ג, 15 בדצמבר 1772) היה תלמיד של הבעל שם טוב ויורשו בהנהגת תנועת החסידות. בחצרות מסוימות‏ הוא מכונה "המגיד הגדול" או "הרבי ר' בער".

נולד בעיירה לוקאטש שליד העיר רובנו. למשפחתו היה כתב ייחוס עד רבי יוחנן הסנדלר. בשנת לידתו חלוקות הדעות: למסורת חב"ד לא ידוע תאריך היוולדו, אולם קיימת ברשותם גם מסורת לפיה ייתכן שהרב המגיד היה גדול בשנים יותר מהבעש"ט; ויש המשערים שנולד בשנת ה'תס"ד (1704). יש אומרים שנולד בערך בשנת ה'ת"ע (1710), ולפי מסורת קדומה של רבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון) נולד בשנת ה'תנ"ח (1698). לפי מסורת זו האחרונה היה בן גילו של רבו הבעש"ט, ויש האומרים שהיה גם מבוגר ממנו. כבר בימי ילדותו חונן בכשרונות נעלים ונשלח על ידי אביו, רבי אברהם, מלמד עני, ללמוד תורה בישיבה הגדולה של רבי יעקב יהושע פאלק בעל ה"פני יהושע" בעיר לבוב. לאחר שנישא בעיר טורשין שימש מלמד בכפר הסמוך לה. בכפר זה הרחיב את ידיעותיו בתורה ואף החל לעסוק בקבלה.

שימש מגיד בטורשין ואחר כך בקוריץ וברובנו. הצטיין בכוח הדיבור ובכשרון השכנוע. כשנתגלה הבעל שם טוב, התנגד המגיד בתחילה לתנועת החסידות, אך משהתקרב אליו נהפך לתלמידו החשוב ביותר.

מסופר שאשתו הפצירה בו שיסע לבעש"ט מאחר שזה האחרון נודע כמחולל ניסים ואולי ירפאו מבעיית הרגליים שהייתה מציקה לו זה שנים רבות (לפי מקורות היסטוריים, בעיה זו של רבי דב בער ברגליו נמשכה עד סוף ימיו ומתואר שהלך בעזרת קביים). בהתחלה חשב רבי דב בער שכל השמועות שהתהלכו על הבעש"ט אינן אלא גוזמאות, אך לאחר הפצרות רבות מצד אשתו נסע, ונשאר שם, כשרבו מייעד אותו להיות יורשו וממשיך דרכו.