בלחיצת כפתור אפשר כיום לשתף, לצלם, להפיץ וליצור תכנים שהופכים לנגישים לכל דורש. מה שבעבר דרש אולפן, כתב עת או תחנת רדיו, הפך לנחלת הכלל: כל משתמש הוא יוצר, כל טלפון נייד הוא מצלמה, וכל אפליקציית מסרים מיידיים היא במה עולמית. לצד היתרונות האדירים של נגישות, שקיפות והעצמה של יחידים וקבוצות שוליים, צמחו גם תופעות אפלות. אחד ההיבטים המטרידים ביותר של המציאות הדיגיטלית בה אנו חיים הוא הצמיחה של  אלימות מגדרית כלפי נשים וקטינים. זו מתבטאת בבריונות, הטרדות מיניות והפצת תכנים פרטיים ללא הסכמת המתועדים לעיתים ובמקרים חמורים בתוך מסגרת  של סחר מאורגן. תופעה הולכת וצומחת שבה נתמקד ברשימה זו היא ההפצה והסחר בתכנים מיניים פרטיים ללא הסכמה שהפכה לצורה חדשה של אלימות מינית דיגיטלית.

צמיחתה מבוססת על מאפיינים טכנולוגיים המאפשרים אנונימיות, היעדר רגולציה מספקת, והיכולת להפיץ מידע במהירות ובקלות.[1] היבט מרכזי נוסף הוא קושי באיתור מפיצים, וניצול פלטפורמות מוצפנות דוגמת טלגרם ואחרות.[2]

במהלך מגפת הקורונה נרשמה עלייה של כ-50% בפעילות של הפצת תכנים מיניים לא חוקיים, כאשר קבוצות בטלגרם שימשו כערוצים מרכזיים למסחר בתמונות אינטימיות.[3] המודל העסקי כלל מכירת "חבילות" של תמונות פרטיות, קבוצות פרימיום בתשלום, ולעיתים אף שירותי "בקשה" לתמונות של משתמשות מסוימות. עסקאות אלו מתבצעות לרוב בתשלומים באמצעות מטבעות ווירטואלים, מה שמקשה על איתור הסוחרים והעמדתם לדין. [4]

רשת טלגרם היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר. האפליקציה, שהוקמה מתוך רצון להגן על פרטיות המשתמשים ולחמוק מצנזורה ממשלתית, מציעה קבוצות ענק, הצפנה מקצה לקצה ואפשרות למחיקת הודעות. אלו מאפיינים חשובים למאבק פוליטי או להתארגנויות מחאה, אך הם גם נוצלו בקלות לצרכים פליליים. בשנים האחרונות טלגרם הפכה בישראל ובעולם לזירה מרכזית של סחר מאורגן בתכנים אינטימיים, לעיתים קרובות של נשים וקטינות, ללא ידיעתן וללא הסכמתן. הקלות בה ניתן לפתוח קבוצה אנונימית, לגבות תשלום בביטקוין או בפייפאל, ולהפיץ “חבילות” של תמונות וסרטונים – הופכת את התופעה לנפוצה וחמקמקה במיוחד.

סחר מאורגן בתכנים מיניים פרטיים במרחב הדיגיטלי

מרחבים דיגיטלים  כגון טלגרם וכדומה, מהווים דוגמה מובהקת לאופן שבו טכנולוגיה עלולה לשמש כזירה לניצול פרטיות ולפגיעות חמורות בזכויות האדם. פלטפורמות אלו מאפשרות הפצה רחבת היקף של תכנים אינטימיים פרטיים, לעיתים קרובות ללא הסכמת המצולמים, תוך יצירת מערך סחר שיטתי הכולל תשלומים והיררכיות של מפיצים ולקוח.[5] 

היקף התופעה והאופן שבו היא מבוצעת הוא שיטתי ומתוחכם, המודל העסקי כולל הפצה שיטתית בתשלום בקבוצות סגורות, לעיתים עם תכנים שנגנבו או הופקו באמצעות סחיטה מינית. לצד טלגרם, פלטפורמות כמו Snapchat ו OnlyFans-שאמורות לשמש כלי לגיטימי לשיתוף תוכן, מנוצלות לעיתים קרובות לרעה. עמודים ב Reddit- ופורומים בדארק-נט מהווים גם הם זירות להפצת תכנים, תוך הבטחת פרטיות גבוהה למשתמשים.[6]

לרוב המפיצים פועלים בצורה מאורגנת. הם יוצרים קבוצות וערוצים ייעודיים שבהם משתתפים יכולים לקבל גישה לתכנים בתמורה לתשלום, שמבוצע בדרך כלל במטבעות קריפטוגרפים כמו ביטקוין ואחרים או באפליקציות להעברות כספים כמו  PayPal. מודל הסחר כולל שכבות שונות של משתמשים: מנהלי ערוצים המחזיקים במאגרי התוכן העיקריים, סוחרים המתווכים את המכירה, ולקוחות המשלמים עבור גישה לתכנים. לעיתים קרובות, תכנים אלו נגנבים ממכשירים פרטיים באמצעות פריצות או מתקפות דייג, או שהם מופצים על ידי שותפים לשעבר מתוך רגשות נקם ("Revenge Porn")​​ ודחף לפגוע בצד השני.

ישנן לא מעט קבוצות דיגיטליות בפלטפורמות כמו טלגרם, בהן מתקיימת פעילות של מכירת תכנים מיניים פרטיים. רוב התכנים נמכרים בתצורה של "חבילות" הכוללות תמונות וסרטונים רבים של קורבנות שונים.[7] המפיצים יוצרים קבוצות פרטיות וסגורות, בהן משתתפים יכולים לשלם כדי לגשת לתכנים, לבקש תמונות מסוימות ואף להפיץ בעצמם תוכן גנוב בתמורה לתשלום. תהליך זה מתבצע לרוב במודל מנוי חודשי או בתשלום חד-פעמי עבור "חבילות" של חומרים פרטיים. [8] חלק לא מבוטל מהקורבנות הם קטינים: ילדים ובני נוער.[9]

התכנים מופצים לעיתים קרובות כחלק ממערך סחיטה שבו הקורבנות נדרשים לספק תכנים נוספים כדי למנוע את הפצתם הראשונית.  שיטה נוספת היא שימוש בכלים כמו "Deepfake"  כדי ליצור תמונות וסרטונים מזויפים של אנשים אמיתיים, תוך שימוש בטכנולוגיות בינה מלאכותית כדי לגרום להם להיראות אותנטיים. ישנן גם עדויות למקרים בהם מפיצים גונבים חשבונות פרטיים ומעלים מהם תכנים אינטימיים ללא ידיעת המשתמשים.[10]

פרשת עידן מיכאילוב – המקרה ששינה את השיח בישראל

בינואר 2021 נחשפה בישראל פרשה שהדגימה היטב את המנגנון הזה. עידן מיכאילוב, צעיר מדרום הארץ, הקים רשת של ערוצי טלגרם תחת שמות כמו “תוצרת כחול לבן”. בערוצים אלו הופצו אלפי תמונות וסרטונים אינטימיים של נשים וקטינות ישראליות, לעיתים לצד פרטי זיהוי אישיים – שמות, מספרי טלפון וחשבון אינסטגרם. מיכאילוב ניהל את העסק באופן מסחרי ושיטתי: לצד ערוץ חינמי שבו הופץ תוכן כללי, הקים ערוצים סגורים בתשלום חד־פעמי של 60 ש״ח, וערוץ מנויים חודשי שבו הובטח תוכן חדש באופן קבוע. על פי כתב האישום, אלפי משתמשים הצטרפו לערוצים, והנאשם גרף רווחים של אלפי שקלים. התכנים שפורסמו כללו תמונות וסרטונים של 133 נשים וקטינות, מתוכן 11 נפגעות היו מתחת לגיל 16, 64 היו בגילאי 16-23, ו-58 היו מעל גיל 23​.

אך מאחורי הסכומים הצנועים הסתתרה פגיעה הרסנית בקורבנות. נשים צעירות תיארו כיצד חייהן התהפכו – דיכאון, חרדה, מחשבות אובדניות, עזיבת לימודים ועבודה, וסגירה כפויה של חשבונות ברשתות החברתיות. אחת הנפגעות סיפרה: “זה מתבטא באי שקט, חוסר שינה, בכי יום־יומי, זיכרונות, דיכאונות, חרדות… אני לבד, אין לי חברים כי אני לא מצליחה לסמוך על אף אחד”. עדות זו ממחישה את מה שחדש באלימות הדיגיטלית: לא מדובר עוד במעשה חד־פעמי, אלא בטראומה מתמשכת. כל הפצה מחדש של התוכן, כל הורדה ושיתוף חוזרים, מחיים מחדש את הפגיעה ומנציחים אותה.[11]

בית המשפט גזר על מיכאילוב חמש שנות מאסר – עונש חריג בחומרתו יחסית לעבירות מקוונות – והכיר בכך שההפצה השיטתית היא חלק בלתי נפרד מתעשיית מין דיגיטלית חדשה. ובכל זאת, אף שהשופט הדגיש את המניע הכלכלי, החוק בישראל עדיין אינו מגדיר סחר בתוכן מיני פרטי כעבירה נפרדת. החקיקה הקיימת מתמקדת בהפצה ובהטרדה מינית, אך לא בסחר שיטתי. בכך נחשף פער מסוכן בין המציאות הדיגיטלית לבין כלי האכיפה המשפטית.. בפרשת מיכאילוב שניתחנו, נראה כי העונש הכבד שנגזר על הנאשם נבע בראש ובראשונה מההיקף הרחב של הפעילות ומהשיטתיות שבה היא בוצעה, ולא בהכרח מהכרה בחומרת הסחר בתכנים אינטימיים כעבירה נפרדת אל אף שישנה התייחסות לאלמנט זה בפסק הדין. מיכאילוב יצר מערכת הפצה משומנת ומסחרית, שבה נמכרו תכנים אינטימיים של נשים תמימות תמורת תשלום, אך מניתוח המקרה שביצענו עולה כי ההרשעה והענישה התמקדו בפגיעה בפרטיות ובהטרדה מינית ולא בעבירות מסחריות ספציפיות הקשורות לניצול תוכן פרטי לצורכי רווח. נראה כי יש צורך בגישה ממוקדת יותר לקביעת מדרג ענישה ברור עבור עבירות חמורות מסוג זה, בדומה לאופן שבו נאכפות עבירות סחר בסמים וחומרים אסורים, תוך הבחנה ברורה בחוק בין רמות שונות של אחריות, החל ממפיצים בודדים ועד רשתות סחר מאורגנות רחבות.

עסק מאורגן של פגיעה מק(כ)וונת בנשים

הפצת תכנים מיניים פרטיים ללא הסכמה היא תופעה חמורה ומורכבת הפוגעת במיוחד בנשים צעירות שעלולות לסבול מפגיעות נפשיות ארוכות טווח. מעבר לפגיעה בתחושת הביטחון האישי, נגרם להן נזק חברתי משמעותי, שעלול אף להשפיע על עתידן המקצועי והאישי. מקרים מסוג זה אינם פוגעים רק בקורבנות עצמם אלא גם במשפחותיהם ובמעגלים הקרובים להם.[12]

פרשת עידן מיכאילוב היא דוגמה בולטת לאופן שבו אלימות מינית דיגיטלית מתפתחת ומתרחשת באופן מאורגן. במקרה זה גורמים פעלו באופן שיטתי להפצת תמונות אינטימיות בהיקף רחב, תוך ניצול האנונימיות שמספקות פלטפורמות דיגיטליות. כך, פלטפורמות אלה מאפשרות לפוגעים לפעול בחופשיות וללא חשש מהשלכות משפטיות, תוך שימוש בטכנולוגיות חדשניות שמקלות עליהם.

המודל הכלכלי שמאחורי סחר בתכנים מיניים פרטיים הוא ממוקד רווח, אך הוא גם חושף את הדרכים שבהם הפלטפורמות דיגיטליות מנוצלות לרעה. האנונימיות והיעדר הרגולציה על פלטפורמות אלו, מקשים על רשויות האכיפה במאבקן. חוקים קיימים אינם מספיקים למאבק יעיל בתופעות אלו, ויש צורך בשינויים רגולטורים שיותאמו במיוחד לאתגרים הייחודים של המרחב הדיגיטלי.

לסיכום, יש לחשוב על תופעה זו כמו סחר בנשים, או סחר בסמים- מנגנון פעולה רחב היקף עם מפיצים, ייצרנים, צרכנים, מערך שיווק והפצה וריבוי של קורבנות ונפגעים. כדי להאבק בסחר בתכנים מיניים פרטיים נדרשות פעולות כגון: חקיקה מתקדמת, אכיפה משולבת, הרתעה, חינוך ציבורי והגברת המודעות לסיכונים הקיימים בעולם הדיגיטלי. המאבק בתופעה זו מצריך שיתוף פעולה בינלאומי, שכן מדובר בתופעה חוצת גבולות ופעולה בשדה החינוך לצריכה זהירה של תכנים דיגיטליים ושימוש אחראי בטכנולוגיה. אלה לצד אכיפת החוקים, הם הדרך היחידה למנוע את התפשטותן של תופעות אלה ואת הנזקים הנפשיים והחברתיים הנגרמים לקורבנות ולנו כחברה.

מקורות:

[1]Semenzin, S., & Bainotti, L. (2020). The use of Telegram for non-consensual dissemination of intimate images: Gendered affordances and the construction of masculinities. Social Media + Society, 6(4), 1-11.; ;Paat, Y. F., & Markham, C. M. (2021). Digital gender-based violence: Conceptualization, consequences, and prevention strategies. Violence Against Women, 27(2), 221-243.

[2]Wilkinson, I., Hofstetter, J. S., Shires, J., & Yahaya, M. S. (2024, June 3). The role of the private sector in combatting gendered cyber harms: How private sector technologies can both endanger and advance gender-transformative cybersecurity (Research Paper). Chatham House.

[3]Interpol. (2020). COVID-19 impact: Threats and trends - Child sexual exploitation and abuse.

[4]Thiel, D., DiResta, R., & Stamos, A. (2023). Cross-platform dynamics of self-generated CSAM Edgardotoro.

[5] Interpol. (2020).

[6]  ראה הערה 4

[7] Franco, M., Gaggi, O., & Palazzi, C. E. (2024). Characterizing non-consensual intimate image abuse on Telegram groups and channels. Proceedings of the 4th International Workshop on Open Challenges in Online Social Networks (OASIS '24).

[8] Sanders, C., Almond, L., & Brown, A. (2023). Online sexual violence and its impact on victims: A systematic review. Journal of Interpersonal Violence, 38(6), 1203-1229.

[9]ECPAT International. (2022). The commercial exploitation of intimate content: A global analysis.

[10] ראה הערה 8

[11] מדינת ישראל נ' מיכאילוב, 2022

[12] Paat, Y. F., & Markham, C. M. (2021). Digital gender-based violence: Conceptualization, consequences, and prevention strategies. Violence Against Women, 27(2), 221-243.