במטרה לעודד ולחקור את הסיפורת העלומה שנכתבה בידי נשים בארץ-ישראל והודרה המחקר ומהזיכרון ההיסטורי - סיפורת שמעצם העלייה הראשונה ואילך הלכה והקיפה עשרות יצירות שונות ומאתגרות של נשים, שיצאו לכתוב ולספר את עצמן עם התחדשות החיים הלאומיים בארץ ישראל, עם חזון הציונות כתנועת שחרור ושיוויון, ועם האכזבה והביקורת הקשה כלפי השובניזם הגברי הציוני, שערער ופגע בבניית חברה חדשה אולטימטיבית, יזמו חוקרת הספרות פרופ' ברלוביץ וההיסטוריונית פרופ' מרגלית שילה, הקמת סדנת מחקר במטרה לעודד מחדש את העיון התיאורטי וההיסטוריוגרפי בקורפוס הנשים-הכותבות, הן מההיבטים הספרותיים (פרוזה, מחזות, שירה, ספרות ילדים) והן מההיבטים התיעודיים (יומנים, מכתבים, אוטוביוגרפיות, סיפורי מסע, ועוד). בעקבות קול קורא שפורסם הוקמה קבוצת מחקר שכללה מעל 30 חוקרות צעירות ובכירות ושפעלה לאורך שנת תשפ"ד. במהלך הסדנה נשמעו הרצאות מגוונות בתחום חקר זה והתקיימו דיונים ערים ומשמעותיים שהעשירו את המחקר בתובנות חדשות ובכיווני מחשבה מקוריים שפתחו צוהר לגישות מתודולוגיות חדשניות ולשיתופי פעולה בין-תחומיים פוריים.