הולדה לאחר המוות
 

Ram-Tiktin, E., Gilbar, R., Beck Fruchter, R., Ben- Ami, I., Friedler, S., Shalom-Paz, E. (2019). Expanding the use of posthumous Assisted Reproduction Technique: Should the deceased’s parents be allowed to use his sperm? Clinical Ethics, 14 (1):18-25

Ram-Tiktin E, Gilbar R. (2019) Solidarity as a theoretical framework for posthumous assisted reproduction and the case of bereaved parents. Ethical Theory and Moral Practice, 22: 501-517.

Gilbar, R. and E. Ram-Tiktin (2020). “It takes a village to raise a child: Solidarity in the courts – Judicial justification for posthumous use of sperm by bereaved parents,” Medical Law Review, 28 (2): 317-341.

תרומתם וחשיבותם של שלושת המאמרים לעיל הוא בניסיון להציע פתרון לשאלה אתית המעסיקה חברות מערביות רבות ומגיעה לעיתים קרובות לפתחו של בית המשפט – האם הורים רשאים לעשות שימוש בזרע בנם שנפטר לצורך הולדת צאצא? החידוש העיקרי של הפרויקט המחקרי הזה הוא בהצגת מסגרת תיאורטית חדשה לבחינת השאלה האתית. מרבית השיח על הולדה לאחר המוות נעשה תוך התמקדות בשיח הזכויות, אשר לא רק מוביל ישירות למצב של קונפליקט בין זכויות ואינטרסים מנוגדים של הצדדים, הוא מראש מבטל את מעמדם של הורי הנפטר שכן אין להם טענת-זכות על הגמטות של ילדיהם. ביחד עם ד"ר גילבר, אפרת מציעה להחליף את שיח הזכויות בשיח של סולידריות חברתית, ולראות בבחירות היחיד ביטוי של אוטונומיה של יחסים (relational autonomy) ולא כביטוי של אוטונומיה אינדיבידואליסטית הנובעת מאינדיבידואליזם אונטולוגי. המחקר גם מציע ניתוח ביקורתי של הנחיות היועמ"ש ושל פס"ד שניתנו בישראל ובאוסטרליה לבקשות של הורים.

ביואתיקה כחול לבן
 

Gil Siegal & Efrat Ram-Tiktin (Eds.), Blue and White Bioethics – Israeli Perspectives. Mossad Bialik, 2015. (In Hebrew)

הביואתיקה הישראלית  על היבטיה המשפטיים, הרפואיים והאתיים התפתחה תוך השפעה חיצונית מזרמי מחשבה שמקורם באירופה ובאמריקה הצפונית. אף שמספר מחברים עסקו לעיתים בהבדלים בין המדיניות הנהוגה בישראל בתחום זה או אחר למדיניות הנהוגה במדינות אחרות במערב, ייחודו וחדשנותו של הפרויקט באים לידי ביטוי במטרה לבחון האם התפתחה בישראל ביואתיקה ייחודית. אסופת המאמרים, שהיא תוצרתו של הפרויקט, מציעה מבט פרשני רחב על מקורותיה של הביואתיקה הישראלית, נבדלותה בסוגיות קליניות-אתיות בראשית החיים, בסוף החיים ובמדיניות הקצאת המשאבים.

מחדל החלפת העוברים באסותא וקריטריוני הכרעה

מקרים של החלפת עוברים בהפריה חוץ־גופית (IVF) שבהם בגופה של מטופלת מושתל בטעות עובר של זוג אחר, מעלים דילמות משפטיות בקביעת הורות, וכן שאלות עמוקות בדבר הבסיס המוסרי של תביעות הורות. במאמר זה אפרת בוחנת יחד עם עמיתיה למחקר (פרופ' רועי גילבר וד"ר סיוון תמיר)  כיצד יש להעריך טענות הורות המבוססות על קשר גנטי מחד וקשר הריוני(gestational) מאידגך. המחקר מנתח ארבעה בסיסים מרכזיים לביסוס קשרי הורות—מאמץ והשקעה, בעלות, כוונה וקשרי זיקה (attachments) ומראה כי אף אחד מהם אינו מספק הכרעה חד־משמעית כשלעצמו.

כדי להתמודד עם אי־הכרעה זו, אנו מציגים ומיישמים באופן שיטתי שתי מסגרות הצדקה: אי־משוא פנים רציונלי וקונטרקטואליזם בנוסח T. M. Scanlon. אנו מדגימים כיצד כל מסגרת מעריכה את הנטלים, הטענות וההתנגדויות הסבירות הרלוונטיות, וכיצד הן מובילות למסקנות שונות בתרחישים עובדתיים משתנים. באמצעות החלת שתי שיטות ההצדקה המוסרית הללו על מקרי החלפת עוברים בעולם הממשי, המאמר מציע ניתוח נורמטיבי מובנה המבהיר את העקרונות שאמורים להנחות הכרעות בדבר הורות כאשר זכויות גנטיות וזכויות הריון מתנגשות. לבסוף, אנו מציעים מתווה ראשוני לפרוטוקול מודל, שנועד לסייע למערכות רווחה, לקובעי מדיניות ולבתי המשפט בהתמודדות עם דילמות עתידיות הנוגעות להחלפת עוברים.

המאמר נמצא כעת בתהליך שיפוט.

Ram-Tiktin, E., Gilbar, R., Tamir, S. Parenthood Determination in IVF Embryo Mix-Up. Under Review

השתלת רחם כסיכון מבני של טכנולוגיה חדשנית
 

האם ראוי לפתח טכנולוגיות רפואיות כאשר קיים סיכון ידוע שישולבו במבנים חברתיים הפוגעים באוטונומיה של נשים? מאמר זה בוחן שאלה זו באמצעות מקרה הבוחן של השתלת רחם (UTx), פרוצדורה ניסויית שמטרתה לאפשר היריון וקשר גנטי להורים, אך כרוכה בסיכונים משמעותיים ואינה מצילת חיים. בהקשר המוסלמי חשיבותה מיוחדת, שכן פונדקאות ואימוץ אסורים הלכתית, והיא עשויה להיתפס כאפשרות היחידה לאי־פוריות רחמית.

המאמר עוסק בשתי שאלות נורמטיביות: ראשית, הוא בוחן את עקביות ההצדקות ההלכתיות הסוניות להתרת השתלת רחם, הנשענות על הטענה כי אין פגיעה ב־nasab מאחר שאין העברת חומר גנטי. ניתוח זה חושף קושי מושגי בעקרון "מעורבות צד שלישי", המובן לרוב באופן צר כמעורבות גנטית בלבד, ואינו מסביר את האיסור הקטגורי על פונדקאות או את הרלוונטיות של ממדים הריוניים ואפיגנטיים. שנית, המאמר דן באחריות האתית של פיתוח טכנולוגיות בתנאים של לחצים דתיים-תרבותיים וחברתיים ומציג את מושג "הסיכון המבני"—מצבים שבהם תנאים חברתיים הופכים ניצול לרעה לצפוי ושיטתי. במקרה של UTx מתקיימים יחד היררכיות מגדריות, ערך חברתי גבוה לפריון, וטכנולוגיה המציעה "תיקון" ביולוגי, ולכן הסיכון אינו מקרי.

המסקנה אינה קריאה לאיסור, אלא לפיתוח "חדשנות מותנית אתית": יש ללוות את הפיתוח במנגנונים מוסדיים שיגנו על אוטונומיה וימנעו כפייה, כדי שהטכנולוגיה תשמש להעצמה ולא לדיכוי.

המאמר נמצא כעת בתהליך שיפוט:

Ram-Tiktin, E. Uterus Transplantation, Lineage, and the Ethics of Innovation Under Structural Risk. Under review.