במספר מאמרים אפרת עסקה בשלוש סוגיות המעסיקות ביואתיקנים, כאשר כלי הניתוח והביקורת המשמשים אותה שייכים לתחום הפילוסופיה הפוליטית.

השבחה אנושית ושוויון הזדמנויות
 

Ram-Tiktin, E.  (2014). “The Possible Effects of Moral Bioenhancement on Political Privileges and Fair Equality of Opportunity,” American Journal of Bioethics, 14(4): 43-44.

מחקר זה עוסק בהשלכות הפוליטיות והמוסריות של טכנולוגיות עתידיות להשבחה מוסרית באמצעים ביו־רפואיים. התרומה המרכזית של המאמר היא בהבחנה בין סוגים שונים של חששות איגליטריים כלפי פרויקטים של השבחה אנושית. בעוד שחלק מן הספרות מתמקד בסכנה של פגיעה בשוויון הפוליטי, המחקר טוען כי החשש המשמעותי יותר נוגע לפגיעה אפשרית בשוויון הזדמנויות הוגן.

המאמר מציע ניתוח של התנאים שבהם עלולה להתעורר פגיעה כזו ובוחן האם היא מצדיקה דחייה של טכנולוגיות השבחה. מסקנתו היא כי אף שקיימים סיכונים ממשיים, אין בהם כשלעצמם כדי להצדיק פסילה גורפת של פרויקטים מסוג זה.

צדק חלוקתי במצבי אסון ומחסור קיצוני במשאבים

Ram-Tiktin, E. (2017) “Ethical Consideration of Triage Following Natural Disaster: The IDF Experience in Haiti as a Case Study,” Bioethics, 31(6):467-475.

מחקר זה בוחן את שאלת הצדק החלוקתי בנסיבות של מחסור קיצוני במשאבים רפואיים, כגון אסונות טבע ואירועי חירום רחבי היקף. בניגוד לגישות הרואות במצבים אלה חריגה מתחום פעולתם של עקרונות הצדק, המחקר מציע מסגרת נורמטיבית לתעדוף מטופלים המבוססת על מספר עקרונות משלימים ומאזנים.

באמצעות ניתוח מקרה הבוחן של בית החולים השדה של צה"ל בהאיטי, המחקר מדגים כיצד ניתן ליישם עקרונות אלה בפועל ומציע תובנות רחבות יותר בנוגע להקצאת משאבים רפואיים בתנאי חירום.

בהמשך למחקר זה השתתפה אפרת בשנת 2020 בוועדה הציבורית לתעדוף חולים בתקופת מגפת הקורונה והייתה שותפה לניסוח נייר העמדה שהוגש למשרד הבריאות.

בריאות האוכלוסייה כטוב משותף: אתגרי רגולציה ומדיניות
 

Ram-Tiktin, E. (2018). The Tragedy of the Commons and Population Health: The State’s Intervention in an Individual’s Actions and Choices from a Capability Perspective. Journal of Human Development and Capabilities 19(4): 438-455

מחקר זה בוחן מחדש את מושג בריאות האוכלוסייה ואת השלכותיו על מדיניות ציבורית. בניגוד לגישות הרואות בבריאות הציבור טוב ציבורי שאינו תחרותי, המחקר מציע להבין את בריאות האוכלוסייה כטוב משותף הנתון לסכנת דלדול בהיעדר רגולציה מתאימה.

הבחנה זו מאפשרת לבחון מחדש את ההצדקה להתערבויות ממשלתיות לקידום בריאות, כגון סימון מזון, רגולציה צרכנית והתערבויות מניעתיות אחרות. המחקר טוען כי מדיניות מסוג זה אינה בהכרח מגבילה את חירותם של הפרטים, אלא עשויה דווקא להרחיב את מרחב הבחירה שלהם כאשר היא משפרת את תנאי הרקע לקבלת החלטות מושכלת.