בוודאי שהתשובה היא "כן"!

בדיבור קיים מידע מעבר למשמעות המילולית של הנאמר. מידע זה כולל את ההיבטים ה"מוזיקליים" של דיבור: קצב דיבור, אורך מילה, הפסקות, גוון ועוצמה של הקול. המאפיינים הללו נקראים פרוזודיה, והם מהווים לרוב חלק אינטגרלי מהיכולת שלנו לפענח את המבנה התחבירי של הנאמר. לפעמים, פרוזודיה זה כל ההבדל בין הזמנה נעימה לארוחה לבין משפט מסרט אימה:

• בואו נאכל, ילדים!
• בואו נאכל ילדים!

מצליחים "לשמוע" את ההבדל?

לפעמים ההבדל הפרוזודי הוא עדין יותר:

• לא צפיתי בסרט כי אני מכירה את הבמאי.
  (ואני יודעת שאני לא אוהבת סרטים שלו...)
• לא צפיתי בסרט כי אני מכירה את הבמאי.
  (אלא צפיתי בסרט כי אני אוהבת את השחקנית הראשית...)

במעבדה שלנו אנו חוקרים כיצד פרוזודיה משפיעה על תחביר, תוך שימוש בשיטות החורגות ממחקר בלשני על זוגות מינימליים. מטרתנו היא לכמת את תרומתם של רמזים פרוזודיים לניתוח תחבירי בזמן אמת, במהלך הבנה של דיבור טבעי. עד כמה הבנת דיבור טבעי נשענת על פרוזודיה לעומת הרמזים התחביריים הנבנים בזמן אמת? האם ניתן למדוד במדויק את תרומתם של רמזים פרוזודיים לתהליכי הבנת דיבור?

כמו כן, אנו שואפים להבין כיצד התלות של ההבנה התחבירית על רמזים פרוזודיים משתנה בין שפות בעלות גמישות תחבירית שונה (למשל, עברית לעומת אנגלית), וכיצד היא מושפעת מתהליך ההזדקנות.