הכשרה בפסיכותרפיה היא תהליך התפתחותי מורכב המשלב רכישת ידע תאורטי, מיומנויות קליניות ופיתוח זהות מקצועית. המחקר בתחום מדגיש כי למידה אפקטיבית אינה מסתכמת ברכישת טכניקות בלבד, אלא נשענת על פיתוח הברית הטיפולית ועל יכולת הרפלקציה של המטפל.ת. מחקרים העוסקים במצוינות קלינית (Deliberate Practice) מצביעים על כך שמטפלות.ים מיומניות.ים הם אלו המקדישים זמן לתרגול ממוקד של מיומנויות בינאישיות וקבלת משוב שוטף על עבודתם. בנוסף, המחקר מדגיש את חשיבותה המכרעת של ההדרכה (Supervision) כציר המרכזי בהכשרה, המאפשר למטפל.ת לעבד תהליכים מורכבים ולשמור על סטנדרטים אתיים גבוהים. כיום, קיימת מגמה מחקרית חזקה התומכת בהכשרה אינטגרטיבית, המקנה למטפל גמישות בבחירת הכלים הטיפוליים והתאמתם לצרכיו הייחודיים של המטופל.ת, תוך הסתמכות על גישות מבוססות ראיות (EBP).

*Shaharabani Saidon, H., Shafran, N. & Rafaeli, E. (2018). Teach Them How to Say Goodbye: The CMRA Model for Treatment Endings. Journal of Psychotherapy Integration, 28, 385-400.

Lazarus, G.*, & Rafaeli, E. (2023). Modes: Cohesive Personality States and their Inter-relationships as Organizing Concepts in Psychopathology. Journal of Psychopathology and Clinical Science (formerly Journal of Abnormal), 132, 238-248. https://psyarxiv.com/9yqr6

Rafaeli, E., & Rafaeli, A. (2024). Needs, modes, and stances: Three cardinal questions for psychotherapy practice and training. Clinical Psychology in Europe, 6, e.12753.  https://doi.org/10.32872/cpe.12753